רש"י על ירמיהו י״ז:ח׳

« רש"י על ירמיהו י״ז:ו׳ רש"י על ירמיהו י״ז:ט׳ »

2 יין לבנון על אבות פתח ↗

"מקצתן מעשרין". הכל בכלל מעשרין מעשר ראשון ומעשר שני וכן מתנות עניים ותרומה גדולה, וכדמשמע בשבת לב: דהתם אמרינן "בעון תרומות ומעשרות שמים נעצרין ורעב בא לעולם" ודרשינן להו מקראי. ויש מחלקות רבות בין העוברים, יש נותן תרומה גדולה, ומפריש מעשר ראשון, ומפריש מעשר מן המעשר ונותן לכהן התרומה ותרומת מעשר שהן במיתה, והוא דבר מועט, ואינו נותן המעשר לבן לוי. ויש שאינו נותן מעשר שני. ויש שאינו מעשר שתי המעשרות וכן לענין גזל מתנת עניים. ויש שאוכל פירותיו בטבלן שהוא במיתה בידי שמים, שעל זה "דבר בא לעולם" כדתנן לקמן. ולכן נענשין מדה כנגד מדה, שהקב"ה מביא רעב של בצורת לעולם, והיינו שנה של בצורת, כדכתיב ירמיה יז, ח "ובשנת בצורת לא ידאג". ומלת "בצורת" לפי דעתי לשון מיעוט וחסרון, כמו דברים כד, כא "כי תבצור כרמך", כי הבוצר מחסר האשכלות מן הכרם. ובלשון חכמים יש הרבה חולין מב: "בצר להו חדא", כלומר חסר אחת, וזהו לשון "בצורת". לא כפירוש רש"י בירמיה יז, ח שהוא לשון רעב. ולא כמנחם שפירש לשון "חוזק ומבצר". אלא לשון חסרון מיעוט ומניעה, והיינו שימנעו ויחסרו השמים הגשמים, ויהיה רעב בארץ, מדה כנגד מדה. כי תהלים כד, א "לה' הארץ ומלואה", ונתנה לבני אדם בתנאים ידועים, והוא שיתנו מתבואותיהם ומבהמתם מעשר והוא חלק גבוה. ומשלחן גבוה זכו בהם הכהנים והלוים, וכן מתנות עניים, שנאמר במדבר יח, כ "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל", ונאמר בלוים במדבר יח, כד "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה". וכשישראל מונעין לעשר, תשתנה לעומתם תכונת השמים והארץ, ויהיו שמיהם כברזל וארצם כנחשה. לא ירד מטר, והארץ לא תתן יבולה. ויש פרטים רבים במכה זו נגד פרטי העוברים, פעמים יהיה במקצת המקומות בצורת, ובשאר המקומות שובע, וכדכתיב עמוס ד, ז "חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש". והיינו כשמקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין, שאז נפרעין מהן ברעב של בצורת, שעל חלקת מי שאינו מעשר לא ימטיר, ועל חלקת המעשר ימטיר. וכן יש פרטים בבצורת עצמה, פעמים שע"י הבצורת שבנחלותיו ירד מנכסיו ויעני ויצטרך לחזור על הפתחים לשאול פת לחם, או לרדת למדינה אחרת ולמכור נחלתו וביתו וכליו להחיות את נפשו. ופעמים שעל ידי הבצורת יחלה ויהיה נפוח ברעב וימות, והכל כפי העבירה. על דרך משל אם נתן התרומות והחלה, רק שלא עשר המעשר, נפרעין ממנו בריש ובעוני ובחוסר כל. ואם בטל גם התרומות שבעונש מיתה בידי שמים נפרעין ממנו במכת מות, וכדתנן "דבר בא לעולם על מיתות שלא נמסרו לבית דין". אלא שלחומר ביטול התרומות מיתתו קשה יותר מן העובר על שאר כריתות ומיתות בית דין, שכל האחרים מתים בדבר, ומבטל תרומות במיתת רעב הקשה מכולם, כדכתיב איכה ד, ט "טובים היו חללי חרב מחללי רעב". אלא דרישא לא מיירי בהכי ומשום הכי תני לשון מעשרין, דמשמע הא תרומה וחלה נותנין, משום דעיקר חלוקה זו נשנית ברעב של בצורת המביאה לידי חסרון, עירום וחוסר כל, מדה כנגד מדה שעשק מה שאינו שלו, לכן יאבד כל אשר לו.

1 וְלֹא יִרְאֶה. הָעֵץ כִּי יָבֹא חֹם:

2 בַּצֹּרֶת. לְשׁוֹן רָעָב פאמצ״א בְּלַעַ״ז,.לָשׁוֹן אַחֵר: בַּצֹּרֶת לְשׁוֹן מִבְצָר, וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם:

3 לֹא יִדְאָג. לֹא יִפְחַד:

« רש"י על ירמיהו י״ז:ו׳ רש"י על ירמיהו י״ז:ט׳ »